<h1>צרור החיים הדרך השמיני סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
משנכנס אדר מרבים בשמחה. והענין כבר הוא גלוי וכתוב הוא במגילת אסתר מהנס שעשה הב"ה עמהם. ונהגו העולם להתענות בערב פורים שהוא י"ג באדר. ואין מנהג זה (לסדר) [לסמך] תעניות הכתובים במגילה, כי אותן הימים היו ג' ימים לילה ויום, פי' שלא היו אוכלים לא היום ולא הלילה כלל. ולא כאותם שסוברים שלא היו אוכלים ביום אבל (בלילה) [משחשיכה] היו אוכלין, ולא היו עוד אוכלין ושותין בלילה. דאינו אלא שלא היו אוכלין לילה ויום כלל (והעבירו) [ועברו] הימים והלילות בלי אכילה ושתיה כלל. ושמעתי ראיה גמורה לזה מפי מורי הרשב"א ז"ל מהא דאמרינן ביבמות פרק אחרון (קכ"א, ב') שא"ר מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג' ימים. ואמרי' בגמרא תניא אמרו לו לר' [מאיר] אין מזכירין מעשה נסים, מאי מעשה נסים, אילימא דלא אכיל ולא שתי פירוש באלו הג' ימים לא יום ולא לילה והא כתיב ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, אלא משום דלא נים. אלמא דצום אסתר בכי האי דבור הוא. אבל מנהג תענית י"ג מהא דאמרי' במגילה י"ג זמן קהלה לכל הוא. ופי' זמן קהלה שנקהלו הכל בשושן בי"ג עם מרדכי ואסתר להתענות מפני שהיו עומדין על נפשם שהיו צריכים רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דדרשינן מדכתיב ומשה ואהרן וחור (שמות י"ז) מכאן לתענית שצריכה שלשה. ומה שאנו מקדימין התענית ביום חמישי בשבת כשחל פורים באחד בשבת, כתבו בתוספות מפני שהיו מרבים בתפלות ובתחנונים ביום התענית. ואם נקבענו בערב שבת יהיו טרודין וישכחו תורת שבת.
